בסופו של יום אגודה קהילתית היא עניין של בחירה - לכך אני מסכים. אני חולק בצורה עמוקה על אופן הצגת הדברים.
מקריאת הדברים במכתבה של גליה שכטר ודברים נוספים שנכתבו כאן, ניתן להבין אולי שארצנו היתה זרועה יישובים כפריים מאוגדים במועצות אזוריות, שחיו להם בשלווה ונחת תחת שלטון המועצה והועד המקומי, ולפתע ניסו גורמים עלומים, מסיבות עלומות ומחשידות, להקים בהם אגודות קהילתיות.
ההסטוריה שאני מכיר שונה. תחילה קמו היישובים. מלכתחילה המושב פעל כאגודה (כלומר למתיישב הבודד לא היה שיג ושיח עם המוסדות הציוניים). המושב פעל בכל תחומי החיים. כשקמה המדינה קמו גם מועצות אזוריות, אבל תפקידן היה מצומצם כי להתיישבות העובדת היה כח פוליטי להשיג את הדרוש לה ישירות מהמדינה. עם השנים הלך וגבר החלק של המועצה בחיינו, וזה על רקע ירידת הכח הפוליטי של ההתיישבות, המשברים הכלכליים של שנות השמונים, מדיניות הממשלה, ועוד. אבל מעולם לא הגיעה המועצה למצב שהיא מטפלת לבדה בכלל הנושאים המוניציפליים.
למה כל זה רלוונטי? ראשית זה שם את הדברים בקונטקסט הנכון - הנסיון שיש לנו בהתנהלות מול עירייה אינו בהכרח תקף במושב. שנית, הטענה של שוללי אגודה קהילתית היא שאם יש בעיות בתחומים מוניציפליים יש לפנות למועצה או לבא-כוחה הועד המקומי, כלומר אם משהו שבור צריך לתקן, ואני טוען שכדי שהמועצה תטפל בכלל הנושאים היא צריכה לבנות יש מאין, לא לתקן. בעיר יש בריכה עירונית? במושב יש בריכה שהמושב הקים ומתחזק. בעיר יש גן עיריה? במושב האגודה החקלאית סייעה במימון הקמת גן חדש. בעיר יש חברה קדישא? במושב האגודה החקלאית קוברת. צריך מצלמות אבטחה או שער חשמלי? האגודה החקלאית היא הכתובת. גם ברשויות התכנון צריך חתימה של האגודה החקלאית על כל דבר - זה לא מכיוון שהאגודה החקלאית באה בלילה וגנבה את כל הסמכויות אלא בגלל שכך היה מלכתחילה והמועצה מעולם לא שינתה זאת. האגודה החקלאית פועלת בגישה שאין ואקום, ובמקום שהמועצה לא פועלת אנחנו נפעל. אנחנו אחראים על חיינו.
דרך אגב, הועדים המקומיים לא משנים מהותית את התמונה - הועד המקומי הוא עוד שלב בכניסת המועצה לכל תחומי החיים, אבל אני טוען שאם תפסיק האגודה החקלאית לעסוק בנושאים מוניציפליים יווצר ואקום, תורגש ירידה באיכות החיים, והועד המקומי לא יוכל למלא אותו כי אין זאת בסמכויות שהואצלו עליו.
האגודה הקהילתית תאפשר שיתוף כלל התושבים בנושאים שהמועצה נמנעת מלעסוק בהם ולא רק את חברי האגודה החקלאית, ולכן היא ההמשך הטבעי של המצב הקיים, עד שהמועצה תוכיח אחרת. לתפיסתי לפחות, כשהאגודה הקהילתית תעמוד על רגליה, תוכל האגודה החקלאית להתכנס לטיפול במים ודרכים חקלאיות (וטורבינות, לא מתעלם מזה אבל זה דיון אחר כי זה לא בשטח היישוב). אני מקווה שזה עונה על השאלה מדוע צריך עוד גוף.
אפשר לנהל דיון בשאלת הכוון הנכון לניהול היישובים במרחב הכפרי. אולי לו היו נתונות בידי הועד המקומי יותר סמכויות, ואילו היה מחוייב ביתר שקיפות כלפי התושבים, לא היה צורך באגודה קהילתית. אבל צריך לזכור מהם הכוונים שבשליטתנו כתושבים ומה לא בשליטתנו. אגודה קהילתית היא המשך התפיסה של לקיחת אחריות על ארחות חיינו, תוך שיתוף כלל התושבים.
כתבתי רבות על ההיבט של אגודה קהילתית כנכנסת בנעליה של האגודה החקלאית, וניצבת בואקום שמשאירה המועצה האזורית. לא כתבתי על קהילה ומבחינתי די במה שכתבתי ללא קשר לקיום חיי קהילה ענפים. נאמר שאגודה אינה תנאי הכרחי וגם לא מספיק לקהילה. תאורטית זה נכון, אבל מעשית קהילה דורשת גם משאבים חמריים ואת אלו ניתן להשיג על ידי התארגנויות אד-הוק, או על ידי קיומו של גורם שדואג להשיג את המשאבים הללו בצורה שוטפת. נאמר לי בחוגי הבית שאין מכנה משותף תרבותי מספק לאנשי כפר יחזקאל כדי לקיים קהילה - אולי גם זה נכון, אבל דוקא בהעדר מכנה משותף צריך את המבנים הפורמליים.
המכתב של גליה שכטר מזכיר קצת את "משפט המלך" של שמואל הנביא ובכל זאת דרשו בני ישראל מלך והיו להם כנראה כמה סיבות טובות. אפשר לצבוע את העתיד בשחור ולהדגיש את כל השלילי אבל צריך לזכור שגם אי-עשייה היא החלטה וגם לה יש מחיר.
