למה לי תשליך עכשיו?
הצדפים פה בתמונה מספרים סיפור.
כמי שגדלה בבית חילוני (הורים דתל"שים – למרות שמוזר לי לקרוא לזה ככה), היום היחיד בשנה שהיינו מקיימים "כהלכתו" היה יום הכיפורים.
כבר בתור ילדה, הרגשתי שיש הזדמנות מרגשת ביום ובזמן הזה בשנה, והוא תמיד היה מאוד מיוחד עבורי. יחד עם זאת, הרגשתי שאני זקוקה למרחב נוסף, אחר, כדי להתחבר ולמצות את ההזדמנות להתבוננות פנימית והתכווננות לשנה החדשה.
כשהתחלתי ללמד בבית הספר, לפני כ-8 שנים, נבט לו חלום, ליצור טקס 'תשליך' פשוט ומחובר למקום. טקס בגובה העיניים, גם ל"חילונית שכמותי" (לא אוהבת הגדרות, אבל בכל זאת 
).
ככה הטקס נרקם לו וקיבל כל מיני שינויים לאורך השנים בתוך בית הספר, כמו המסורת עם מגמת מחשבת ישראל בחוף עתלית (עם שותפיי דאז שלומי כרם ומיכל קן-תור הרבה של מגידו), וגם הטקס שקראנו לו "בין כסה לעשור" עם תלמידי שכבת ח' והוריהם שאני מקווה שעוד יחזור לתיקונו אחרי שנות הקורונה.
לקראת תשרי האחרון, כשהייתי בבית בתקופת הלידה עם כרם, התחלתי לפנטז...
איפה הייתי הכי רוצה להיות בתקופה הזו של החגים? איך אני יכולה להמשיך ולייצר מרחבים של משמעות שיהיו הכי מדוייקים בשבילי? לקחת את העומק של היהדות ולחבר לעולם של היוגה, שעזרה לי להתחבר לגוף-נפש בנקודות שונות בחיים.
היה לי ברור שאני מדמיינת מקור מים גדול, שקיעה שיש בה חסד, טקס תשליך מיוחד ויוגה שתומכת את התנועה של הגוף פנימה.
עשיתי הרבה עבודת שטח והכנה בחודשים האחרונים (כולל בחינה של כמעט כל אתר לינה ואירוח שנמצא קו ראשון לכנרת או לים), ועכשיו הגיע הזמן לצאת לאור! 
ובחזרה לצדפים –
כשנסענו לתשליך עם המגמה בים, היה חלק בטקס בו כל אחד חיפש ובחר שני צדפים.
אחד להשליך בחזרה לים, עם דברים שהיה מעדיף להשאיר מאחור,
ואחד כדי לשמור לעצמו, טעון בכוונות טובות לשנה שנפתחת.
בתמונה אפשר לראות מנה קטנה של חלומות ורצון טוב שנצברו לי לאורך השנים...
מדמיינים את עצמכן.ם מתמסרים ליומיים של כנרת וקצת שקט לנשמה?
מוזמנים לעקוב ולהצטרף!
- לעמוד האירוע בפייסבוק
- לטופס הרשמה למתעניינים
הפרטים המלאים יעלו בקרוב. בינתיים להכניס ליומן 29-30.9 
שלכן.ם,
--
רוצים להצטרף לרשימת התפוצה שלי? מוזמנות ומוזמנים - מחכה לכם כאן
*מבטיחה להמשיך ולשלוח רק תוכן רלוונטי ומדויק.
