מושב שרונה הוא מושב עובדים במזרח הגליל התחתון, מבחינה גאוגרפית שוכנת שרונה במרומי רמת שרונה-כפר תבור מצפון לכביש כפר תבור – כנרת.
בשוליה המזרחיים והצפוניים של הרמה דרך ראשית, שהובילה מדמשק ועבר הירדן אל מישור החוף לעכו, בתקופה העותומנית נודעה דרך זו בשם " דרב אל חווארנה", אשר שירתה שיירות להובלת חיטה מאזור החורן והגלעד לעיר עכו.
בראש נחל שרונה ובסמוך לעין שרונה שכן הכפר המוסלמי סרונה, ובסמוך נתגלו שרידיו של יישוב יהודי מהתקופה הרומית-ביזנטית,חירבת שרונה, בצפון החורבה נמצאו שרידי בית מעיין עתיק, רצפת פסיפס ופריטים ארכיאולוגים המעידים על התיישבות יהודית במקום ומרמזים על הימצאותו של בית כנסת עתיק. במקום נמצא משקוף מאבן בזלת עם תבליט מנורת שבעת קנים.
ניסיון התיישבות ראשון בשרונה –
בשנת 1908 ייסד שמעון גולדמן בארה"ב את אגודת "האחוזה של שיקגו"
"אחוזת שיקגו" רכשה באמצעות חברת "הכשרת היישוב" 3545 דונם מקרקעות יק"א, שנמצאו ברמת פוריה במזרח הגליל התחתון, ובשנת 1913 רכש גולדמן באמצעות חברת "הכשרת היישוב" 4814 דונם מקרקעות יק"א בכפר סרונה ממערב לבקעת יבנאל, בפי אנשי "אחוזת שיקגו" נקרא הישוב החדש בשם "רמה", אך בפי כל נודע בשם שרונה, שהייתה נקודה חיונית במעבר הדרך מהגליל התחתון המערבי לבין בקעת יבנאל ועמק הירדן במזרח.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 נותק הישוב היהודי בארץ-ישראל ממקורותיו הכלכליים ולאט השתתקו מערכות החיים, בסיומה של המלחמה בשנת 1918 החליטה "אחוזת שיקגו" לחדש את העבודה בשרונה, אולם החברים שנשלחו מארה"ב התייאשו וחזרו, אכזבתם נבעה מהתנובה הדלה של המטעים והמתיחות הביטחונית ששררה בגליל התחתון בשנים 1921-1918.
בשנת 1923 נחתם חוזה בין "אחוזת שיקגו" למרכז החקלאי ובהסכמת "המחלקה להתיישבות חקלאית" בסוכנות היהודית, בהתאם לחוזה התחייבה האגודה למסור לקק"ל 2000 דונם מאדמותיה בשרונה בתנאי שלא תצטרך לשאת את החוב ליק"א, שטח זה יועד ליישובה של "קבוצת בריסק", שהגיעה לשרונה בשנת 1923, מאחר ששאיפתם של חברי הקבוצה להתיישב על אדמת הלאום לא התממשה ואגודת "אחוזת שיגקו" לא הועברה בפועל לקק"ל, החליטו חבריה לעזוב את שרונה, בשנת 1927 עזבו אחרוני המתיישבים את אדמת שרונה.
ניסיון התיישבות שני בשרונה –
לאחר מלחמת העולם הראשונה נערך בשרונה ניסיון נוסף לביסוס ענף המרעה, לביסוס ענף המרעה במשק העברי בארץ-ישראל באמצעות "קבוצת הרועים", לשרונה הגיעה קבוצת הרועים בשנים 1919-1918 וקיבלו לידיהם את העדר של שמעון גולדמן, קבוצה זו פעלה בשרונה במקביל לעבודתם של נציגי "אחוזת שיקגו" בישוב ועסקה ברעיית צאן ובעבודת המשק החקלאי שכלל: פלחה, גן ירק ולול.
בחורף 1921 הצטרפה "קבוצת הרועים" לגדוד העבודה ועשתה ניסיון להתבסס בשרונה, בקיץ של אותה שנה מספר חבריה הוכפל וכלל מצטרפים חדשים, אולם בקשותיה לתקציב מ"המרכז החקלאי" נענו בשלילה, בחודשים הבאים הועבר רכוש "קבוצת הרועים" משרונה (עדר בן 90 ראש) אל מחנה גדוד העבודה במגדל ומשם צפונה אל אדמות כפר גלעדי ובשלב זה נתפזרה הקבוצה.
