1924-2013
.
שושנה נעמן ילידת 9 דצמבר 1924, בת לאהרון ואסתר מינץ. נולדה כאשר המשפחה הקימה את ביתם בסמוך לבית עובד, על האדמות בהן הוקמה נס ציונה ע"י ראובן לרר, שנתן להם בית שהיה ברשותו.
שושנה גדלה והתחנכה בנס ציונה, ומשם יצאה ללימודי ריקוד אצל גרטרוד קרוז בתל אביב. בתקופה זו ספגה שושנה את כל שירי הילדים בעברית שנכתבו, שירים שלימים שרה לנכדיה ולניניה.
לאחר סיום מלחמת העולם השניה, כאשר אביה חוזר מהשרות בצבא הבריטי, עוברת המשפחה לנתניה, ושם עובדת הנערה כמזכירה במשרד עורך דין, ובמקביל מצטרפת לארגון ההגנה.
אורי נעמן (נמנווירט) שימש כמפקד בהגנה באזור נתניה, ובין השאר פיקד גם על שושנה, וכך הכירו והחליטו להתחתן.
בשנת 1948התקיימה חתונתם בבית העם בירקונה, בנין שבנייתו בדיוק הסתיימה, והחתונה שלהם הייתה האירוע הראשון בו.
את שנות נישואיהם הראשונות העבירו בנתניה, כאשר אורי נעמן משרת בצבא הקבע ושושנה ממשיכה בעבודתה כמזכירה. בשנת 1949 נולד בנם הבכור, רון. ובשנת 1950 נולד הבן השני, גיל.
המשפחה עוברת בעקבות האב המשרת כאמור בצבא הקבע, לחיפה.
בשנת 1955, בעקבות בקשה של דוד טוביהו, ממקימי ירקונה, שהתבקש על ידי בן גוריון להיות ראש העיר הראשון של באר שבע, פורש אורי נעמן מצה"ל והמשפחה עוברת לבאר שבע, כאשר אורי מקבל להקים את מחלקת הנוער והתרבות בעירייה. שושנה מתחילה לעבוד כמזכירה במפעלי ים המלח, וזאת במקביל לגידול הילדים.
באר שבע של ראשית שנות החמישים הייתה עיירה מדברית בתחילת דרכה, כאשר האוכלוסייה שהרכיבה את העיר כללה, אנשי צה"ל ששרתו בפיקוד, מהנדסים ופועלים שעבדו במפעלי ים המלח, עולים חדשים שהובאו לעיר, וקבוצה של בעלי מקצועות חופשיים, ועובדי ציבור שנאספו לטובת הקמת העיר.
שושנה הופכת להיות מזכירה בכירה במפעלי ים המלח וצוברת ניסיון בתחום ניהול משרד, וכך כאשר נפתח בית הספר התיכון בעיר באר שבע, מתבקשת ששונה להקים בבית הספר מגמת פקידות, מגמה שתאפשר לבנות, בעיקר, ללמוד מקצוע שהיה לו ביקוש בעת ההיא.
למעשה מהמחצית השנייה של שנות החמישים, עוסקת שושנה בחינוך ולימוד מקצועות הפקידות ולימים המנהל.
גם כאשר המשפחה נוסעת בראשית שנות השישים לגרמניה בעקבות מלגת לימודי עבודה קהילתית שקיבל אורי. מוצאת שושנה נעמן את עצמה כמזכירה במחלקת הנוער והתרבות של ממשלת בווריה, ורוכשת ידע בשפה הגרמנית.
בשנתיים בהם שהתה המשפחה במינכן, רכשו שושנה ואורי ידידים רבים והקשרים האישיים הללו סייעו בהמשך על יצירת קשרי ערים תאומות של מועצת דרום השרון והעיר נויוויד בגרמניה.
כאשר המשפחה חוזרת לארץ ממשיכה שושנה בהוראה בבאר שבע ובהמשך בחיפה ומקבעת את מיקומה כמחנכת ואשת מקצוע בתחום המנהל.
בהמשך הופכת שושנה למפקחת, ולאחר מכן מפקחת ארצית, במשרד החינוך על לימודי המנהל, ובמסגרת זו היא מפתחת תכניות לימוד מתקדמות, המתאימות את ההוראה בתחום למעבר ממכונות כתיבה וניהול משרד ידני, למערכות ממוחשבות ותוכנות ניהול משרד מתקדמות. במסגרת עבודתה זו סיירה שושנה בין בתי הספר בארץ, רכשה מספר רב של תלמידות, מורות ומפקחות שהעריכו את מקצועיותה ואת הדרך בה קידמה נושאים מורכבים.
בשנת 1973 חזרו אורי ושושנה להתגורר בירקונה בבית שנבנה על הנחלה של ההורים של אורי, משפחת נמנווירט, ולמעשה מאז ועד פטירתה בשנת 2013 חיה שושנה בירקונה.
בשנים הללו תרמה שושנה מזמנה, במסגרת ועד המושב ואף הייתה פעילה בארגון חגיגות ה 70 למושב.
שושנה, ירשה מבית הוריה את התפיסה של שמירה על אחדות וקירבה של המשפחה. וככה במהלך כל השנים, הקפידה על אירוח המשפחה בימי שישי. גם כאשר הנכדים גדלו ואף נישאו, הקפידה לבקש מהם שיגיעו עם בנות/בני זוגם לארוחות שישי. אפשר להגיד כי שושנה ניהלה את השבט, שהלך והתרחב עם השנים, ביד רמה, והקפידה שהקשר בין הצאצאים בכל הדורות ישמרו.
שושנה זכתה לראות את נכדותיה ונכדיה מתחתנים וזכתה לראות את הנינים והנינות שנולדו לה. ועד היום העיקרון של שמירת הקשרים המשפחתיים הקרובים, שהיא הנחילה למשפחה, נשמר.
