15.8.1926 - 7.9.2018
.
חנה נולדה ב 1926 , השנה שבה נוסדה רמתיים.
הוריה, לטי ומשה לוין היו בין מייסדי המושבה, כך שחנה היתה בין התינוקות הראשונים של רמתיים.
זאב רוזין, לימים בעלה, הגיע מגרמניה עם משפחתו ב 1937. מאוחר יותר הם עברתו את שמם לרוזן.
שניהם למדו יחד בבית הספר היסודי בכפר מל"ל ומאז היו ביחד, עד שמותו של זאב הפריד ביניהם, כמעט 70 שנה מאוחר יותר.
חנה סיפרה על הילדות הספרטנית אותה חוותה במושבה המתגבשת, על כך שחשמל הגיע לביתם רק שנים לאחר שהוקם.
בילדותה עזרה רבות לאביה שהיה נגר, וכך נהייתה לנגרית מוכשרת בפני עצמה. עשרות שנים נשמרו בביתה צעצועים מעץ שהכינה חנה לילדיה במו ידיה.
חינוך ילדים היה לחנה אהבה גדולה ושליחות. היא למדה בסמינר לוינסקי בתל אביב והיתה לגננת נערצת ברמתיים קרוב ל 40 שנים.
היא נודעה בפי כמעט כולם כ "חנה הגננת". הילדים שאבו ממנה את אהבת השפה, הארץ והטבע והוקירו אותה על כך מאד.
היה לה זיכרון פנומנלי, והיא זכרה בע"פ תאריכי ימי הולדת של רבים מהילדים שהיו אצלה בגן. היא נהגה להתקשר לרבים מה"ילדים" (שהיו חלקם כבר בני 70) לברכם ביום הולדתם.
הזיכרון יוצא הדופן שלה הפך אותה לאנציקלופדיה מהלכת במגוון רב של תחומים ובמיוחד בכל הנוגע לתולדות הישוב, הכרת הארץ, החי והצומח בארץ ישראל. לא היה ישוב בארץ שלא הכירה, והיא אהבה לטייל וכבשה ברגליה כמעט כל אתר, כפר, קיבוץ, גבעה , הר ובקעה. לא היה בעל חיים, צמח או פרח בא"י, שחנה לא יכלה להרצות אודותיו באהבה ובהתרגשות.
שליטתה בשפה העברית היתה מוחלטת, ובמקביל אהבה ללמוד תרבויות ושפות אחרות ביניהן אנגלית, גרמנית, צרפתית וספרדית.
חנה אהבה לשיר. היא שרה מקסים והשתלבה במקהלה עד גיל 90. היא זכרה בע"פ מלים של המון שירים, חלקם שירים נשכחים שנכתבו סביב הקמת המדינה וכמעט אין להם תיעוד. גם לאחר פטירתה ניתן לשמוע אותה שרה באתר של פרויקט "זמרשת" שנועד בדיוק להנצחת שירים אלו. היא אהבה במיוחד שירים של חווה אלברשטיין, הגבעטרון, הפרברים, אריק איישטיין, יהורם גאון ודומיהם – שירים של א"י הישנה והטובה.
חנה נהגה ואהבה להשתלב באירועי המושב. בכל שנה לקחה חלק פעיל בטכס יום הזיכרון שנערך במושב, בו ריגשה את המשתתפים בקריאת שיר או חיבור נוגע ללב בקולה הצלול והבהיר.
לחנה ולזאב נולדו שלושה ילדים: חנן, שנולד ממש עם הקמת המדינה, אורית ואילן, וכן זכו לנכדים ולנינים.
כתב: אילן רוזן.
