ירקונה

1927-2018

.

שושנה צחורי לבית ספיר היתה בת שניה למקימי מושב העובדים הראשון כפר מל"ל שבשרון.

בזיכרונותיה מתארת מגורים בצריף, פרות, שדות אבטיחים ויריות בלילה. הזיכרון הראשון שלה כפעוטה
הוא ערבים יורים בלילה, והיא מסתתרת ברפת הבנויה מבטון עם קבוצת ילדים בני היישובים בסביבה.

תמיד הייתה תלמידה מצטיינת ואת ייעודה מצאה בתחום החינוך. למדה הוראה בסמינר לוינסקי בתל אביב
ותמיד חזרה והדגישה שהייתה לוחמת במלחמת העצמאות, ב'חזית החינוך'.

תלמידיה העריצו אותה. הוכחה לכך קיבלה כאשר בני המחזור הראשון שחינכה התקבצו לפגישת מחזור
והזמינו אותה להיות אורחת הכבוד שלהם.

שושנה לא הסתפקה בתחום ההוראה ועם השנים פיתחה קריירה מרשימה בתפקידי ניהול בהסתדרות המורים.
בעקבות תפקידה כאחראית על המורות והמורים של מחוז תל אביב והמרכז העתיקה את מגורי המשפחה
מהמושבה רמתים לתל אביב.

רבות פעלה למען קידום הזכויות ועולמם התרבותי של נשות ואנשי החינוך.

שושנה אהבה טיולים בארץ ובמיוחד בחו"ל. באותם שנים החלה להדריך בחודשי הקיץ קבוצות של תיירים
ישראלים ברחבי אירופה וכך מצאה דרך יעילה לממש את אהבתה. היא עשתה זאת ביסודיות וטיפלה בנוסעים
כמו היו תלמידיה האהובים.

בת 20 נישאה למשה צחורי שהכירה עוד בילדותה ונולדו להם שני ילדים, רינה ואורי.

כל השנים הקפידה להעביר לילדיה, כמו לתלמידיה, שהמפתח להצלחה בחיים הוא לימוד ויש לשאוף להשכלה אקדמאית.

משנות ה-50 בחייה, התמודדה עם מחלה שגרמה לה לאבדן הדרגתי של חוש הראיה עד לעיוורון מוחלט. למרות הקשיים המשיכה בעשייה המבורכת שלה באומץ ובנחישות עד לפרישתה.

שושנה אהבה תיאטרון בכל נימי נפשה. גם כשלא ראתה כלל המשיכה לבקר בהצגות כשמשה מלווה אותה
ולוחש באוזנה מה מתרחש על הבמה. תחביב זה הביא אותה למסד עבור אנשי החינוך ימי תרבות עשירים בתיאטרון ובהרצאות הממשיכים להתקיים עד היום.

היא הייתה אישה יפה ואלגנטית ש'טרפה' את העולם בעניין וסקרנות וגם מצאה עצמה מעורבת בפעילות
פוליטית במסגרת מפא"י.

כתבה ספר אוטוביוגראפי שסיכם לא רק את סיפור חייה אלא מהווה ביטוי נאמן לרוח התקופה של טרום
המדינה וימיה הראשונים ששושנה הייתה חלק בלתי נפרד ממנה.

יהא זכרה ברוך.