1932-2022
.
'איציק' היה איש המים ורכז ביטחון שוטף מאמצע שנות ה 70, עד סוף שנות ה 90.
היה אהוד על כולם, תושבים ועובדים כאחד. איש חם ולבבי. זכור לטוב בשל חריצותו, כוחו הפיזי ומגוון העבודות שהותיר אחריו במושב ומחוצה לו.
איציק ושרה הצטרפו למשפחת ירקונה בינואר 1970. הגיעו מהעיר הגדולה, להגשים חלום של חיים בכפר, אליהם התגעגע יצחק כזיכרון מתוק מימי ילדותו.
נולד בעירה ליפקאן שבחבל בסרביה, רומניה (כיום חלק ממולדובה) לאב שעסק בסחר בתבואה ולאם עקרת בית אשר בשל היותה בת רב ומשכילה, לימדה ילדים יהודים עברית.
למד ב'חדר' ועוד הספיק ללמוד שנתיים בבית ספר רומני ורוסי (כשהאזור עבר לשליטה רוסית).
בשנת 1941 והוא בן תשע, גורשו יצחק ומשפחתו כמו כל המשפחות היהודיות באזור למסעות מוות שנמשכו כשלוש שנים, בהן רוב האוכלוסייה מתה מרעב ומתשישות. יצחק איבד את הוריו ואת אחותו הצעירה.
בלילה גורלי אחד הוא נמלט מהשיירה והחל לנדוד לבדו, ילד יהודי יתום המנסה לשרוד. הוא ניצל לא פעם בזכות אנשים טובים, שריחמו ועזרו. זוג אוקראיני אף אימץ אותו לבן למשך שנה, עד שהאיסור להחביא יהודים הגיע גם אליהם.
שוב יצא לדרכו לבד. לבסוף נתפס, נשלח לגטו באודסה ומשם נשלח לבוקרשט שברומניה לבית יתומים יהודי. לימודי הקודש לא משכו את ליבו והוא ברח משם עם כמה חברים להצטרף לבני עקיבא, איתם יצא להכשרה חקלאית לקראת עליה לארץ.
עלה לישראל בשנת 1948 ונשלח לבית הספר החקלאי מקווה ישראל.
בצבא שרת בנח"ל, מהגרעינים הראשונים שהקימו את נחל עוז.
היה אזרח עובד צה"ל וגם עבד 15 שנים במפעל 'אלקו' שם היה לרתך מומחה. עם המעבר לירקונה עוד המשיך ועבד במפעל כשלוש שנים.
לצד העבודה במשק, בפרדס ובלולים, איציק הקים לעצמו מסגריה קטנה, בה נתן שרותי מסגרות ופתר לחברי המושב שלל תקלות פעמים רבות גם ללא בקשת תמורה. שרידים לעבודותיו עוד אפשר לראות עד היום, שנת 2023: הסורגים בבית העם הישן ותיבת הדואר במזכירות.
הוא רכש טרקטור ועגלה עם כלים והיה מטפל בתיקוני הצנרת בכל פרדסי המושב והסביבה. בנוסף, התנדב למשמר הגבול והיה אחראי בין השאר על תורנות השמירה הלילית של החברים.
'סבא איציק' זכה להקים משפחה ובית לתפארת מבחינתו. 4 ילדים, 12 נכדים ונין.
סיפור חייו של יצחק הוא דוגמא לאדם ש'בחר בחיים' כילד וכבוגר. הסתכל קדימה ולא קונן על העבר. זוועות העבר עשו אותו חזק ונחוש להקים משפחה ובית בישראל. זו היתה מטרת חייו. ובזה ראה את ניצחונו האישי ואת ניצחוננו הלאומי.
