1933-2018
.
עמישב נולד ב- 16.06.33 בכפר מל"ל, בן לאברהם ורבקה קורקט, אח לרנה ולאחיו הצעיר אילן.
הוריו עלו ארצה מהעיירה סקולקה שבפולין והצטרפו לגרעין שהקים ב-1912 את היישוב עין חי, לימים כפר מל״ל.
עמישב למד בבית הספר "אהרונוביץ" שבכפר מל״ל, בו למדו בהמשך גם ילדיו ונכדיו.
הוא סיפר באהבה ובערגה על ימי הילדות, על ההורים החרוצים, שהובילו על עגלה הרתומה לסוס "חביב", עשב לפרות, מספוא ללול התרנגולות, קטיף מהפרדסים ולעיתים אף את הילדים מירקונה והסביבה לבית ספר.
בהמשך למד עמישב בבית הספר אורט בפתח תקווה. במהלך לימודיו פגש את היזם שבנה את מעברת פתח תקווה, וכשנשאל לפירוש שמו ענה "עמישב – עמי שב לביתו/ארצו". היזם ענה שמאוד אוהב הוא את הרעיון וכך ייקרא לשכונה החדשה – 'שכונת עמישב'.
בשל מום בלב עימו נולד נבצר ממנו לשרת בצבא, דבר שציער אותו מאוד.
בשנת 1952 התחיל לעבוד בקק"ל בנטיעת עצים בדרך לירושלים, ובשנת 1954 נשלח מטעם הסוכנות לעבוד במושבים החדשים בנגב (שובה ויישוביה), בהדרכת עולים חדשים בעבודות משק ושדה. הוא לימד אותם לשתול, לזרוע, לקצור ולטפל בבעלי-החיים במשק.
בשנת 1955 עזר לבנות את הסכר הראשון שנבנה בירוחם, ובשנת 1957 חזר למשק בכפר מל״ל והחל לעבוד בחקלאות באופן עצמאי - לגדל בוטנים, תפוחי אדמה וכותנה.
תמיד אהב לספר על השכנות הטובה שנהלו הוא והוריו עם הערבים סביב, על קשרי המסחר עימם וכיצד רבים מהערבים עבדו במשקים היהודיים והמשפחות היו בקשר מצוין.
בשנת 1958 נישא עמישב ללאה (לבית יום טוב) והם עברו לגור יחד ברפת בכפר מל"ל. בשנת 1962 נולד בנם הבכור זהר וב-1966 בתם גליה. בשלב זה החל עמישב לעבוד בחברת הכימיקלים "רימי" והיה שם מנהל העבודה במשך למעלה מ-40 שנה.
בשנת 1967 הוא רכש משק בירקונה, שם נולדו שלושת בניו: אורן, גיל ועוז.
בשנת 1978 נהרגה בתו האהובה גליה בתאונת דרכים נוראית ושנה לאחר מכן, עזבה לאה את הבית. עמישב נשאר במשק בירקונה וגידל את ארבעת בניו האהובים בכוחות עצמו.
בשנת 2002 יצא לפנסיה אך המשיך לעבוד בחקלאות - לעזור לבניו בהסעות הפועלים, איסוף וטיפול הביצים בלול והובלות פרי ההדר לבתי האריזה ולנקודות המכירה השונות.
דמותו המיתולוגית של עמישב עם השפם הארוך וכובע הטמבל שתמיד חבש לראשו, הייתה תמיד חלק מהנוף של הוד השרון והיישובים סביבה.
באפריל 2006 פקדה טרגדיה נוספת את המשפחה ובנו הבכור של עמישב – זהר, נפטר מדום לב.
שנתיים לאחר מכן, כשחגג יום הולדת, ונתבקש להביע משאלה, אמר בקול רם: "אני מקווה שהמזל הטוב ימשיך ללוות אותי...". כשהובע קול תמיהה - כיצד אדם שעבר כ"כ הרבה טרגדיות בחייו מאחל לעצמו דבר שכזה... השיב בשקט שאפיין אותו: "כשאני יושב פה היום, כששלושת בניי, שלוש כלותיי ונכדיי סביבי, אני מעדיף להסתכל על מה שיש לי ולא על מה שאין..." וזה היה עמישב שלנו.
בשנת 2018, ביום הולדתו ה-85, נפטר עמישב ונקבר בבית העלמין בכפר מל״ל לצד ילדיו והוריו. הוא הותיר אחריו 3 בנים ו-12 נכדים.
בניו, אורן, גיל ועוז ירשו ממנו את אהבת הארץ, האדם והאדמה ושלושתם עוסקים בחקלאות.
עמישב היה דמות דומיננטית ולקח חלק מרכזי בחיי ילדיו, נכדיו וכלותיו והוא חסר לנו מאד. עוד בחייו, הקמנו את חברת "דור החקלאים בע"מ" ובנינו לול מטילות משוכלל עם 80,000 מטילות כשתמונתו של עמישב מתנוססת בפתח הלול, דבר שהסב לו גאווה רבה.
מאז מותו אנו מטביעים את דמותו על כל תבנית ביצים, מפני שעבורנו מהווה עמישב דוגמא לחקלאי הישראלי, השורשי, המייצג את החיבור שבין האדם, למשפחה, לארץ ולאדמה .
