ברקוביץ אניה

לזכרם • כניסות

1917 - 1985
בת חיה ושמואל לובלסקי
אנה נולדה בוורשה ב 1917 ברובע היהודי, בת יחידה לחיה אמה ושמואל אביה. אביה נפטר בגיל צעיר ובעלה השני של אמה ירד מנכסיו וכך נאלצה אנה מגיל 17 לפרנס את משפחתה. בעת מלחמת העולם השניה הועברה ונכלאה, יחד עם הוריה בגטו ושם, מבלי יכולת להושיע, ראתה כיצד גורשו הוריה למחנות ההשמדה.
לקראת התרוקנות הגטו ופרוץ המרד נמלטה ביחד עם קרובת משפחה מהגטו ועברה להתגורר ב''צד הארי'' עם ניירות זהות מזויפים שהעידו כי אנה ( DZIUNIA ) הנה ארית קתולית כשרה למהדרין. וכך, במהלך שנות הכיבוש של ורשה ע''י הנאצים, עברה אימי ממשפחה למשפחה ומבית לבית ועבדה בתור עוזרת, מנקה, מטפלת ומבשלת, התפללה בכנסיה בימי ראשון כקתולית אדוקה וכל זאת ב''כדי לשרוד''.
בתום המלחמה, עברה להתגורר בשצ'צ'ין שם פגשה את בעלה הראשון, מיצ'יסלב אלפרוביץ
וב- 1947 נולד בנה JERZY (יורם) אלפרוביץ. ב- 1953 נפטר בעלה מנגישות הקומוניסטים, ואנה חזרה לפרנס את עצמה ובנה כמנהלת גן ילדים. ב- 1957 עלתה לארץ, עם כל עליית גומולקה,
וב- 1960 נישאה לאהרון ברקוביץ, חבר מושב צופית.
בצופית זכתה אנה, יחד עם בעלה ארק, לחיות את 25 שנות חייה האחרונות ולגדל, בהצלחה יחסית, את אורי ברקוביץ ויורם אלפרוביץ - ל''מצוות ולמעשים טובים''. עם הגעתה לצופית הפך ''בית ברקוביץ'' לבית חם ומכניס אורחים (בייחוד לפולנים שבין חברי וחברות המושב) וכך פרחה לה ''ורשה הקטנה'' בשגרת חיי המושב שהייתה זרה לה בדיוק כמו השפה והמנטליות הישראלית / הצברית. רק הרבה שנים לאחר הגעתה לצופית החלה להרגיש ''בביתה'' כמו בבית.
אניה נפטרה ב- 1985 בגיל 67 לאחר שני אירועים מוחיים שנגרמו ממחלות שונות שהכו בה מגיל צעיר יחסית.

ZQV