קיבוץ נען

שטינוול ברוך

תאריך לידה: 16/07/1908
תאריך פטירה: 26/01/1989
ארץ לידה: רוסיה
בת זוג: מינקה שטינוול

פיסות חיים

הורי משפחת שטינוול נמלטו מרוסיה בעקבות הפוגרומים שזעזעו את היהודים שם בתחילת המאה
וגרמו למותם ופציעתם של אלפים רבים וחורבן קשה. פרעות אלה שנערכו בעידוד הממשלה הצארית,
גרמו למיליוני יהודים להיעקר ממקומם ולחפש לעצמם מקום טוב יותר. בזרם הגואה היו גם הוריו של ברוך.

אביו של ברוך פתח בית חרושת לסיגריות, ומצבו הכלכלי היה טוב.
המשפחה התגוררה בעיר פירט.

ברוך עצמו סיים בית ספר ריאלי, ולאחר מכן עבד בתפקיד אחראי בבית מסחר לבגדים בשטוטגרט.

עם עליית היטלר לשלטון פוטר מתפקידו. הוא חזר לביתו, חכר גן גדול והתחיל מכשיר עצמו לעלייה ארצה.
בעקבות הלשנה, נאסר על ידי הנאצים ונשפט. הוא נידון לשנה וחצי מאסר.

הוא שוחרר כעבור שנה, אולם הנאצים התכוונו להעבירו לדכאו.

בעזרת שוחד רב ועו"ד מעולה הועבר לפרנקפורט, שם סודר לו סרטיפיקט לארץ-ישראל.
המשפחה כולה נשמה לרווחה כאשר עזב את גבולות גרמניה.

מיד עם הגיעו ארצה נשלח לנען. כאשר מסר, כנהוג בימים ההם, את כל בגדיו שהביא מגרמניה, נוצר קשר
בינו לבין המחסנאית – מינקה. ברוך החל בעבודות שונות, ובין הזמנים הנעים את זמנו ואת זמנה של מינקה
במנגינות כינורו.

כבר אז החל להתעניין בנושא המלריה. השיג חומר מדעי והחל חוקר את סביבתה של נען – עד כי הנושא הפך
לייעוד חייו. הוא פיתח שיטות ופטנטים להתגבר עליה – רעיונות, שיושמו לאחר קום המדינה.
מאוחר יותר היה "גפיר" – נוטר בשירות הבריטים.

חייו לא היו סוגים בשושנים. גידול הילדים עלה בכאב ובקושי. תשע השנים הראשונות בחייה של ציפור'קה
היו חיים של חרדה. הילדה היתה חולנית ביותר, ורק בגיל תשע התגלתה הסיבה לכך.

סמוך לגיל חמישים הסתבר שחלה בסרטן, ובעקבות הטיפולים בו לקה גם בדלקת חריפה בעמוד השדרה.
אך על כל כאביו התגבר.

מאז קום המדינה שימש בין המובילים בהדברת המלריה בישראל עד אשר הוכרזה ישראל נקייה ממלריה.

ב-1981 נחת על המשפחה אסון כבד, כאשר נהרגה ציפור'קה בהפגזות על משגב עם.

כאשר פרש לגמלאות המשיך לשמור על קשר עם חברים לעבודה והיה מבקרם דרך קבע.

בשנים האחרונות לחייו לקח על עצמו את נושא תיקון השעונים בנען.

כל חייו גילה נטייה לאמנות. ניגן בכינור, עסק בקרמיקה, צריבת עץ, אמאייל וריקוע נחושת.

ואז – לאחר שלושים שנה – חזר הגידול ותקף. השנה וחצי האחרונה לחייו עמדה בסימן המאבק.
מינקה התנתקה אז מהכול והקדישה עצמה לברוך, את כל זמנה היתה עמו – עד נשימתו האחרונה.