קיבוץ נען

שיפריס חנה

שם משפחה קודם: פוצ'פובסקי
תאריך לידה: 04/04/1913
תאריך פטירה: 17/02/2003
ארץ לידה: פולין
בן זוג: איציק שיפריס

פיסות חיים

על פי בקשתה לא הוצא דף לזכרה – רק השיר הרצ"ב:

כבד על עפעפינו העולם.
ראשינו שח. בכיינו נאלם.
נחתם האור בפאתי הים
הזמר תם.

הולכים עבים. צועדת השיירת
בדומיה זורחת ומקומרת.

נהיה שלווים. נהיה שלווים מאד.
היום פנה. עינינו עצומות.

(לאה גולדברג)

* * *

לזכר אמא – במלאות שנה למותה
אמא נולדה ב-4 באפריל 1913 בעיירה הורודיש שליד עיר המחוז בראנוביץ במזרח פולין
(היום שייך האזור לביאלורוס).

למשפחתה, פוצ'פובסקי, היתה טחנת קמח ואביה היה סוחר תבואה.
האח בכור, יוסף, שהיה מבוגר מאמא בשנה אחת, יצא בגיל שבע-עשרה לחפש את מזלו בארגנטינה
בעת ההגירה הגדולה של יהודי מזרח אירופה לאמריקה, אוסטרליה וקנדה.
כעבור שנתיים חזר לפולין, ועלה מאוחר יותר לארץ ישראל.

אמא עלתה לארץ באביב 1932, בהיותה בת תשע-עשרה, כתיירת למשחקי "המכביה" הראשונה,
שתוכננו להיפתח בקיץ אותה שנה בתל-אביב.

לאחר שהות קצרה של כמה שבועות בגבעת-השלושה ובאשדות-יעקב, הגיעה אמא לנען
בקיץ 1932, וכאן חייתה את כל חייה, עד פטירתה ב-17 בפברואר 2003.
אחיה יוסף הגיע לארץ אחריה וכן אחותה סוניה. אחיה הצעיר יקותיאל נשאר בפולין, נלחם כפרטיזן
במלחמת העולם השנייה, זכה לעלות לארץ ב-1947, והוא אביה של בת דודתנו שלומית.

בשנותיה הראשונות עבדה אמא במטבח, בעבודות חוץ בפרדסי רחובות ובבניית מחנות
הצבא הבריטי ברפיח, במחסן הבגדים ובמשתלה. לאחר מכן עבדה כמטפלת בבית הספר עם
ילדי המחזורים השלישי והרביעי (הילדים של אז הם היום בני 67-66).

אמא גילתה תבונת כפיים ויכולת עשייה בתחום המלאכה. חבריה לעבודה בבית-הספר הציעו לה
להשתלב כמורה למלאכה בבית הספר היסודי ובכיתות ההמשך (בית הספר התיכון), אף כי מעולם
לא למדה תחום זה באופן מסודר בסמינר כלשהו.
ואכן, אמא נשבתה להוראת המלאכה לילדי נען. היא יצאה לקורסים בחופשות הקיץ ורכשה מיומנות
בנושאים חדשים הקשורים להקניית הרגלי למידה, תעשייה ויצירה בתחום המלאכה והאומנות.

כמו כן דאגה לכך שאחד מבנייני בית הספר יוסב באופן בלעדי לחדר-מלאכה בו התקיימו השיעורים והחוגים.
וכך, נדבך על נדבך בנתה אמא ממלכה מפוארת לשמחת הילדים וההורים.
אמא היתה מורה קפדנית, בעלת חוש אסתטי ומסורה מאוד לעבודתה. אסור היה לאחר לשיעור והיתה חובה
להופיע לכל השיעורים. התלמידים נדרשו לבצע עבודותיהם באופן מדויק ובלי הנחות.
עשרים וארבע שנים שימשה אמא כמורה למלאכה בנען, עד שנת 1969. בשנה זו העבירה את התפקיד לרחל,
שסיימה לימודיה ב"אורנים".

לאחר הפרידה החגיגית מבית הספר החלה אמא בקריירה חדשה – במפעל, בתחום הכנת חלקי הממטרות
לצורך שיווקם לכל הארץ. לאחר המפעל המשיכה עוד שנים מספר לעבוד במתפרה.

במקביל התמחתה אמא ב"הובי" אותו אהבה יותר מכול – היצירה בקרמיקה ואחר כך בפסיפס.
היא הגיעה להישגים אמנותיים של ממש אף כי סירבה תמיד להכין תערוכה.
אמא חשה גאווה על כך שעבודות הפסיפס שלה תלויות עד היום על הקירות החיצוניים של מוסדות רבים בנען
ושמחה להכין מיוזמתה עבודה גדולה בפסיפס לבית-הספר התיכון על שם גלילי בכפר סבא.

בנען הכירה אמא את אבא, התחתנו, נולדו וגדלו הילדים. שמירת המסגרת המשפחתית היתה כלל ברזל
אצל אבא ואמא, וזכורים לטוב המפגשים בביתם בימי שבת אחר הצהריים, אותם אנו משמרים עד היום.

אמא היתה גאה במשפחה הענפה: ילדיה, נכדיה וניניה, ואהבה את נען בה חייתה שבעים שנה.

תהי נשמתה צרורה בצרור החיים!