כפר יחזקאל

בהמשך לדבריו של יורם מלכימן,
עולות השאלות:
1. האם לעבור מדלת אל דלת, לפנות אישית זהו אקטיויזם לגיטימי או פגיעה בבחירה החופשית?
2.האם בעלי תפקיד, יש להם אחריות אישית וקולקטיבית לבטא את רצון הקהילה או לבחור מה טוב לקהילה?

כשהועלה הרעיון להקים אגודה מוניציפאלית היה ברור ליוזמים שעלהם לפעול מתוך הקשבה לציבור ושיתופו, לכן טרחו לקיים חוגי בית, שלחו מכתבים והפיצו את התקנון לכל בית. אך ככל שהתקדמו בתהליך, התקבל הרושם ש'הרכבת נוסעת'
ולא מענין אותם עם יש עליה נוסעים.
כפי שציין יורם: האגודה הוקמה ללא רוב בציבור כלומר כוחה חלש ולא חזק עד לא קיים.

אל תטעו לחשוב שזה לגיטימי, או תאמרו בתום לב- זכותם לשוחח ולשכנע, כי לא מדובר בכוונת שיכנוע תמימה. מדובר בשיטת עבודה!
יש פה אקט מובהק של הפעלת לחץ חברתי.
ברגע שאדם בעל כוח ותפקיד בקהילה, פונה באופן אישי לאדם אחר הכוונה פה ברורה. יש לזה השלכות- אנשים חשים אי נוחות, וחשש מאי הליכה עם בעלי הכוח ופחד טבעי והמובן שזה עשויי לפגוע בהם בעתיד. מדובר באקט של שידול- הפעלת לחץ על יחידים שלא לפעול באופן טבעי ולפי רצונם, אלא להניע אותם להתאים עצמם לבעלי האינטרסים.

כך בדיוק מטים החלטות באגודות, בשיטות של: לחץ חברתי, הפרד ומשול, הצבעות מכורות מראש, ומחטפים.
תודה שהזכרתם לנו בדיוק למה אנחנו לא רוצים אגודה!!!

בנוסף, שימו לב למוקש נוסף :
הם מציגים את ההצטרפות לאגודה כאופציה הכי נכונה כי בין כה תאלצו לשלם גם אם לא תהיו חברים, אז לפחות תצטרפו ותשפיעו.
חברים שלא יעבדו עליכם! זה טיעון שיש בו הטיה והטעיה. מי שחבר באגודה מחוייב לתקנון והוא אזוק לאגודה בנישואים קתוליים!
אין חובה לשלם לאגודה אלא למיסים מוניצפאליים. ואין חובה להצטרף לאגודה ביישוב שכבר קיים שנים ומתנהל ללא אגודה.