דוד,
לקחת על עצמך תפקיד חשוב - לעורר שאלות, לגרום לכולם להעמיק, להבין, לענות לעצמנו תשובות.
זה דורש תחושת אחריות וגם אומץ ואני מודה לך על כך ומעריכה.
מאחר שאני רוצה שיהיו כאן חיי קהילה תוססים - מצמיחים, תומכים, משמעותיים וערכיים, אני מאמינה שאנחנו צריכים להיות מאוגדים יחד כולנו, במסגרת שביכולתנו להשפיע עליה ממקום שווה, ושתשקף את החזון המשותף שלנו.
זאת המטרה של אגודה קהילתית בעיניי.
תחושת "רשת עכביש" עולה לתחושתי בכל חוזה שנקרא, ועדיין אנחנו בוחרים, למען רווחתנו, לחתום על לא מעט "רשתות".
בנוסף, הפתרונות המעשיים שהעלית, מניסיוני הציבורי בכפר ובמועצה, אינם ישימים ולא יתנו מענה הולם -
המועצה כבר שנים רבות אינה נותנת את המענה הנדרש (ולכן גם אין טעם להשוות עם יישובים ממועצות אחרות).
ולומר: "צריך לדרוש" זה לא מספיק. זה לא עמד עד כה במבחן המציאות למרות מאמצים עצומים מצד נציגי הכפר.
ולגבי: "נתרים את אנשי הכפר אם יהיה צורך" - גם כשהיו החלטות ברורות, היה קשה מאד להתמודד עם הגבייה, קל וחומר אם ינסו להתרים.
מי ייקח את זה על עצמו? כמה נוכל לקדם בדרך זו את הכפר? איך ניתן מענה לצרכים? איך ניתן דוגמה אישית לדור הבא?
אגודה קהילתית תחייב אותנו לקחת אחריות משותפת - לחשוב יחד מה רוצים שיהיה כאן, ואיך אנחנו יכולים להשיג את זה במו ידינו.
התנדבות זה נפלא, והשנה הזו הוכיחה איזה אנשים ישנם כאן ואיזה פוטנציאל קהילתי יש כאן, אבל ניהול הכפר לא יכול להיות מבוסס על מתנדבים לאורך זמן.
נדרש מערך מקצועי מוביל, שאף מקבל תגמול מכבד, ומתנדבים אשר מצטרפים לעשייה, אך אינם נשחקים תחתיה עקב המחסור בכוח אדם ובתקציב.
אני מקווה שנדע להאמין, לפרגן, לכבד, להקשיב, להתבטא, להודות ולשתף פעולה כך שנפתח קהילה משגשגת, שיוויונית, תרבותית, ערכית ומהנה.
