להאיר מתוך החשיכה
חלפנו השבוע על פני היום הקצר בשנה. שעות אור השמש מצומצמות, אור הירח הולך ומצטמק לקראת סוף חודש כסלו ואת מעט האור מכסים עננים על פי רוב. זהו זמן בשנה בו אנו מחפשים מקור לעידוד ולחום פנימי. לשם כך, אנו חוזרים לתקופה של חנוכה שרוממה את הרוח בזמנים של חשכה ותחושות ייאוש לאומיות. בשיבת ציון, טפטף העם חזרה ורבים נשארו בגלות, הנבואה פסקה מישראל ובהעדרה, נחתם התנ"ך. התרבות היוונית החלה להתפשט בעולם, ורבים בעם ישראל החלו להתייוון מתוך תחושה שהחכמה היוונית היא הדרך היחידה להתחדש מבחינה רוחנית ולא להישאר במצב סטטי עם התורה שבכתב. ואז מגיע האירוע ההיסטורי של חנוכה. הניצחון המכבי התרחש בשדה הקרב, אבל האיום העיקרי היה על היכולת של היהדות לשרוד. בעצם הקביעה של חג החנוכה, כחג הראשון שמחדשת התורה שבעל פה, החל אורה של התורה שבעל-פה לזרוח. בעזרתה, יכולה היתה התורה להמשיך להיות רלוונטית ולהתאים את עצמה למציאות מתחדשת כשהגרעין נשאר יציב וטהור. התורה שבעל-פה מביעה אמון ומחדשת את האפשרות של לקיחת חלק בהתפתחות התורה וכך הופכת אותנו לשותפים מועצמים בהתהוותה.
לאור האמור, ניתן להבין, שחנוכה הוא זמן בו אנו לא נזקקים לחפש את האור והעידוד בחוץ אלא מגלים את הכוחות העצמאיים הפנימיים שלנו.
חנוכה שמח
