פרשת מקץ-האור של חנוכה
חנוכה מגיע אלינו בזמן החשוך ביותר בשנה. גם במרחב ההיסטורי, הגדירו חכמים את המפגש עם תרבות יוון, כמפגש עם החושך. ההגדרה הזו, קשורה להיעלמות הנבואה, שליוותה את עם ישראל בתקופת הבית הראשון וראשית הבית השני ונעלמת, ככל שעולה ומתגברת הפילוסופיה היוונית. חלקים לא מבוטלים בעם ישראל, נמשכים אל היופי והאסתטיקה, שמקדמת התרבות היוונית, הספורט וההערצה לגוף האדם, זונחים את היהדות ומתייוונים.
ברגע הזה, עולים החשמונאים על במת ההיסטוריה. הם מגיעים ממשפחה של כהן גדול, היחיד שמורשה להיכנס לפני ולפנים, לקודש הקודשים, המקום הכי פנימי וקדוש שלנו בבית המקדש. הם מזמינים אותנו להתבונן על היופי הפנימי, על הגבורה שבאה לידי ביטוי לא רק בקרב ובשריר, אלא ביכולת לכבוש את היצר. הם יוצאים למלחמה, כדי לשמור על הזהות היהודית שלנו ומצליחים לעמוד מול היוונים בשדה הקרב ולשמר את היהדות לאורך ההיסטוריה.
האור הקטן של חנוכה נשאר יציב יותר מאלפיים שנה מול אימפריות שקמו ונפלו והאיר אף במנהרות החשוכות של החמאס.
האור הזה מסמל את גבורת הרוח של ישראל, כמו שנקרא בהפטרה השבת :
"לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת."
