פרשת קדושים ויום השואה- "ואהבת לרעך כמוך"
מתוך יום השואה כדאי להתבונן בפסוק המופיע בפרשתנו: "... וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' ". הפעם, ארצה להתמקד במילים האחרונות בפסוק ובהקשרם לחלקו הקודם. המדרש מבאר, שהמילים "אני ה' " נועדו לייצר מוטיבציה לקיום הציווי, על ידי הכנסת מימד של שכר ועונש: "אם את אוהבו אני נאמן לשלם לך שכר ואם לאו אני דיין לפרוע ממך". אם נרצה, נוכל לבאר, שמה שמונע מהאדם לאהוב ולדאוג לחברו הוא האגואיזם שלו, הקול האומר בתוכו: אם לא אדאג לעצמי, מי ידאג לי? את הדאגה העצמית הזו, מנסה הפסוק לשחרר, בכך שהוא מזכיר לאדם שהוא לא מנהל את העולם לבד. כאשר אדם מעניק לזולת, הוא עושה זאת על חשבונו, בטווח הקצר הנראה לעין, אך בחשבון גדול יותר הוא יצא נשכר.
אפשרות אחרת, היא לראות את הסיומת, לא כמוטיבציה לקיום הציווי, אלא כרציונל העומד מאחוריו. ר' אברהם אבן עזרא מפרש- "וטעם אני ה'- כי אני א-לוה אחד בראתי אתכם". לפי דבריו, אהבת הרע לא נובעת מהשאלה איך הוא מתנהג כלפיך אלא מעצם בריאתו בצלם א-לוהים. לפי זה יובן החלק הראשון של הפסוק "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ"- כשגישתך לזולת נובעת מהתנהגותו כלפיך, אתה עשוי להפוך לנוקם ונוטר, אבל אם העיקר מבחינתך הוא צלם א-לוהים שבו, אתה צפוי לגלות סובלנות גדולה יותר למעשיו. לפי דרך זו, ניתן להבין מדוע הציווי הוא לאהוב כמוך. כשהאדם מתייחס לעצמו בתור צלם א-לוהים, אל הנשמה שלו, אל הערכים והמוסר שבו, נוצרת האפשרות שלו לראות גם את הזולת באור כזה.
הנאצים, שמו לעצמם את עם ישראל כאויב, בשל ההשפעה שלנו על המוסר והמצפון העולמי. הנחלת הערכים המוסריים, הנובעים מצלם א-לוהים שבאדם, היתה להם לרועץ והם עשו כל שביכולתם כדי ליטול מאתנו את צלם הא-לוהים שבנו. בעשייה זו עצמה, הם התכחשו לצלם א-לוהים שבהם. בהתחזקות בציווי של 'ואהבת לרעך כמוך' אנו משלימים את הניצחון עליהם ועל מורשתם.
