חופית שלנו

פרשת בלק רליגיוזיות פרטית או חברה מוסרית

בפרשתנו מסופר כיצד שכר בלק, מלך מואב, את שרותיו של הנביא המאגי בלעם, כדי לקלל את עם ישראל. תגובתו של ה' לרצונו של בלעם מופיעה בפסוק הבא: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא". אחת השאלות הגדולות בפרשה היא מדוע מתעקש בלעם לנסות לפגוע בישראל למרות שברור לו שה' לא מעוניין בכך, הרי הוא דבק ברצון ה' בכל מובן אחר. ניתן להבין שהתשובה לשאלה רמוזה בשמו, כפי שדורשת הגמרא- בלעם=בלא עם. בפסוק שמציג את בלעם לא מתוארת השתייכות לאומית. הנביא מיכה מתאר אותו כאדם רליגיוזי בעל נכונות להקריב הכל למען הא-ל, שלא מבין מדוע הא-ל בוחר בעם ולא באדם פרטי על סמך הקרבתו? "הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי" הוא מוכן להקריב כמות עצומה של בהמות ואיכות עצומה- את בניו וחושב שבזה חפץ הא-ל. הוא אינו מבין שרצון ה' הוא בעם, שבו מופיע הדבקות בה' בתור עשיה של משפט וחסד למען הזולת:

"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ".