פרשת דברים לקראת תשעה באב
ביום ראשון הקרוב יחול תשעה באב. היכולת להתאבל על מה שקרא לעמנו לפני כל כך הרבה שנים, מעידה על תחושת שייכות עמוקה ששמרה עלינו לאורך ההסטוריה.
השבוע זכיתי ללוות בדרכו האחרונה את גיורא עמיר, שהיה אחד ממנהלי הקמ״ג ותרם רבות לבטחון מדינת ישראל. תוך עיון בקורות חייו מצאתי את הקטע הבא:
״בשנת 1996 המתנתי לשגריר ישראל לסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית…בכל שנה נהגו בועידה הכללית, נהגו המדינות הערביות להעלות בתום הועידה נוסח הצעה שלא לאשר את כתבי ההסמכה של משלחות ישראל לועידה, בנימוק,שהם נחתמים בירושלים, אשר אינה מוכרת על ידי האו"מ ואחרים כבירת ישראל. בשנתי האחרונה בתפקיד, האירנים חזרו לנושא זה ממש כשהנשיא עמד לסגור את הועידה. צפיתי שמהלך כזה עשוי לקרות ובתום דברי האירנים ביקשתי רשות דיבור ואמרתי שכאשר הנביאים שלנו הילכו על הרי ירושלים, לפני כשלושת אלפים שנה, הם לא ראו בירושלים כנסיה או מסגד. מה שהם כן ראו היה בית המקדש שלנו ומשם מגיעים כתבי ההסמכה של משלחתינו״.
היכולת לראות את עצמך כהמשך לשורשים עמוקים, נותנת תחושה של משמעות ושייכות לקהילה וממילא מעניקה מוטיבציה ועוצמה. לצד זאת, נדרשת מחויבות ולעיתים אף ויתורים של היחיד לטובת הקהילה והשמירה על אחדותה. שנזכה לקחת מתשעה באב השנה לקחים, תובנות, שייכות ועוצמות.
