פרשת בהעלותך – משבר מצמיח
ספר במדבר פותח בציווי על מפקד בני ישראל וסידור המחנה לקראת הכניסה לארץ. התאריך שבו הוא כתוב מפורש בכתוב, באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם ממצרים ,או במילים אחרות בא' באייר. לאור זאת ,מפתיעה העובדה, שאצלנו בפרשה אחרי כל ההכנות למסע ולפני תיאור המסע עצמו ,חוזרת התורה לספר על הציווי לחגוג את הפסח בשנה השנית ליציאה ממצרים בארבעה עשר לחודש הראשון ,יד' בניסן.
מדוע חוזרת התורה לצוות על הפסח, בעיצומן של ההכנות למסע, שהתרחשו שבועיים אחרי החג?
ניתן להסביר, שעיקר הציווי על הפסח אינו לשם רענון ותזכורת על מצוות הפסח, אלא בגלל התגובה שהתעוררה בעקבות הציווי הזה, המהווה את אחת ההכנות החשובות למסע. בעקבות הציווי על הפסח,ניגשים אל משה קבוצה של אנשים שהיו טמאים לנפש אדם , עסקו בנשיאת ארונו של יוסף, או בקבורה של קרוביהם,בזמן חג הפסח ולא יכלו לחגוג במועד. הם ניגשים אל משה ואומרים לו :
"וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."
הביטוי לצער שלהם, מהמחשבה שלא יוכלו להיות חלק מהפסח, מעורר תגובה של הקב"ה שמחדש פרשיה בתורה. נולד מושג חדש של פסח שני, שמי שאינו יכול להקריב פסח במועדו, מקבל הזדמנות שנייה כעבור חודש.
העובדה, שמציאות שהשתבשה יכולה להביא לחידש בתורה ולהרחבה של מצוה היא אולי הקדמה חשובה לפני יציאה למסע. מיד עם תחילתו של המסע מתחילים השיבושים וחשוב לצייד את העם בתובנה ובאמונה, שמהשיבוש, התקלה,השבר והבלת"ם יכולה לצמוח התחדשות.
