חופית שלנו

פרשת וילך – התקהלות מותרת 

בפרשתנו מתוארת מצווה ייחודית, המתרחשת פעם בשבע שנים במוצאי שנת השמיטה (הזמן בו אנו נמצאים כעת) בחג הסוכות:

"וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם.  הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת".

המצווה היא מצוות "הקהל", קריאת התורה ע"י המלך בירושלים, בנוכחות כל העם העולים לרגל בחג הסוכות. מעמד המוני, אינו מאפשר למידה משמעותית, אך תפקידו, להוות טקס רב רושם, המשחזר, בזעיר אנפין, את מעמד הר סיני ומעורר בנוכחים את יראת הכבוד כלפי התורה.

ניתן להסביר את עיתויה של המצווה, בסיום שנת השמיטה, משני כיוונים. השמיטה עזרה לנו להרפות את אחיזתנו ואת אשליית השליטה שלנו במציאות. לאחר השמיטה, אנו נקראים ללמוד לאחוז מחדש, אך בצורה מאוזנת. מכיוון אחר, השוויון שנוצר בחברה במהלך שנת השמיטה ,מאפשר תהליך של חידוש הברית בין העם לתורה באופן שוויוני ונטול מעמדות. ניתן לאמר, שזהו תנאי מקדים לקבלת התורה מחדש, משום שהיא יכולה להיות מוענקת רק לעם מאוחד, כפי שחז"ל מעידים שישראל חנו בהר סיני "כאיש אחד בלב אחד"

עם שני הכיוונים הללו, דיוק האחיזה במציאות והאחדות הקהילתית אנו נכנסים אל יום הכיפורים .    ביום זה, אנו מתנתקים מעולם החומר ליום אחד ,על מנת לחזור לאחריו לשנה חדשה של התנהלות בריאה ומאוזנת , שבאה לידי ביטוי כבר במצוות השמחה והחיבור לטבע, שבחג הסוכות. בנוסף לכך, ביום הכיפורים, אנו מבקשים להתאחד לקהילה אחת, לסלוח ולהיסלח ע"י חיבור הלבבות.

גמר חתימה טובה