פרשת כי תשא ופורים
בפרשת השבוע מסופר על חטא העגל אותו עם ישראל היה מעדיף לשכוח. בהקשר זה מופיעה גמרא הפסוק הבא מישעיהו: "הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ". פשט הפסוק אומר שה' קשור עם עם ישראל בקשר שהוא יותר חזק, אפילו מהקשר בין עם לבנה התינוק. הגמרא דורשת את המילים "אלה" ו"אנוכי", כמתייחסות לעגל, בו אמרו ישראל: "אלה אלוהיך ישראל" ולמעמד הר סיני, בו פתח ה' במילים: "אנוכי ה' א-לוהיך". אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל? - אמר לה: "גם אלה תשכחנה". אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני? - אמר לה: "ואנכי לא אשכחך".
משמעות הגמרא שה' רואה את מעמד הר סיני כמייצג את מהותנו ואילו חטא העגל הוא מסכה חיצונית לנו שיכולה להישכח. פורים הוא חג שמבקש מאתנו להתחבר לסוד הפנימי, ע"י התחפושת אנו מבטלים משהו בחיצוניות שלנו ומסוגלים להתחבר לצדדים פנימיים ומוסתרים שלנו.
