פרשת תרומה- על יציבה ובחירה
פרשתנו פותחת בפסוק: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי".
הפסוק מכיל שתי תנועות סותרות: האחת, נובעת מבחירת המילה לקיחת תרומה במקום הביטוי "נתינת תרומה". יש כאן התייחסות לגבאים שגובים את התרומה ועצם הצורך בגבאים מעיד על מימד של מסגרת וכפייה על התרומה. בהמשך הפרשות אנו, אכן, קוראים על מחצית השקל, אותו נתנו כל אחד מעם ישראל כחובה, ללא בחירה.
התנועה השנייה, מצויה במילים "ידבנו ליבו", על פיה תרמו בני ישראל את החומרים למשכן מתוך נדבת הלב ורצון חופשי.
התנועה הכפולה הזו מלווה את חיינו בתחומים רבים. אנו משתלבים בתוך מסגרות שיש בהם מימד של כפייה ומשמעת, החל מדברים פשוטים, כמו עמידה בזמנים, הגעה סדירה, וכלה בציות להוראות ודרישות של ממונים עלינו. מצד שני, החופש שלנו וחשיבותו, גורמים לנו לבחור מסגרות ומשימות, שיוצרות אצלנו הזדהות ומתאימות לבחירתנו. במשכן, רוב החומרים נאספו בנדבת לב בחירית אך מחצית השקל שניתנה כחובה, שמשה לאדנים המייצבים את עמודי המשכן. בהתאם, ישנם יסודות אותם אנו מניחים במקום שהוא מעבר לבחירה. יסודות מוסריים, משפחתיים וערכיים, שמעניקים יציבות לעולמנו, אך ברוב מרחב החיים, אנו שבים ובוחרים כל יום מחדש.
