חופית שלנו

פרשת מטות מסעי- הכל דיבורים

פרשת מטות פותחת בנושא נדרים ושבועות ואומרת: "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה'... לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". היכולת של האדם לייצר מציאות חדשה על ידי דיבורו והצורך לכבד אותו ולהימנע מלחלל אותו וחושפת בפנינו את חשיבותו של כח הדיבור. יסודיותו של כח זה נמצאת בתשתית הבריאה, שנעשתה על ידי דיבור. "כי הוא אמר ויהי", "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר". בבריאה מדובר בדיבור א-לוהי, אך האדם שנברא בצלם א-להים, התייחד בדיוק בכוח זה- "ויפח באפיו נשמת חיים"= רוח ממללא=יכולת דיבור. ייחודיותו של הדיבור טמונה במפגש שהוא מהווה בין חומר לרוח, בהגיית המילים ובהיותו השלב הראשון של הנכחה של רעיונות ורצונות בעולם הממשי וכן בהיותו גורם תשתיתי בחברתיות של האדם. הדיבור הפנימי יכול לעזור לאדם להניע את עצמו לפעולה והדיבור החיצוני יכול להניע לפעולה את סביבתו.

כדי לשמר את כוחו של הדיבור צריך לכבד אותו. אנו מוקפים, כיום, בכל כך הרבה מילים ריקות מתוכן. חלקן נוצרות על ידי בינה מלאכותית ובחלקן מורגשת מלאכותיות, גם כשהן יוצאות מפי בני אדם. שימור כוחו של הדיבור וחוסר חילולו קשורים לאמירת אמת, לתחושת מחויבות לעמוד בדבורך, לתשומת לב למילים שיוצאות לנו מהפה ולהשלכות שלהם אצל שומעיהן. על כך אמרו חכמינו "מילה בסלע(שם של מטבע), שתיקה בשניים(שני מטבעות)". שנזכה למחשבות טובות ודיבורים טובים.