פרשת ואתחנן- גורל או ייעוד
"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם. ה' אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב. לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים".
נאום הפרידה של משה מהעם, נפתח באזכור מעמד הר סיני. מיד אחר כך מבהיר משה, שהברית אינה היסטוריה עתיקה, אלא ברית מתהווה ומתחדשת.
ברית שהיא חפצת חיים, לא יכולה להתבסס על נוסטלגיה. היא חייבת לכלול מערכת יחסים דינאמית, פועמת, רלוונטית להווה וחולמת על עתיד.
הדבר נכון גם ביחס לברית בינינו לבין עצמנו. בשימוש במונחים שטבע הרב סולוביצ'יק, אל לנו להסתפק בברית גורל, עלינו להעמיק בברית ייעוד. ברית גורל מתייחסת לעבר המשותף אין בה בחירה ויש בה אחידות בין חלקי העם, שאתגרי עברו צרפו אותו. לעומת זאת ברית ייעוד, צופה פני עתיד, היא מחייבת בחירה ומאתגרת את האינדיבידואלים ונקודות המבט השונות בעם, לייצר חזון מוסכם, משותף.
בתשעה באב זכינו לארח בביתנו ערב שאיגד בתוכו עשרות אנשים בעלי זהויות והשקפות שונות ומנוגדות. עסקנו בחששות ובחלומות שלנו, בהקשר לחברה הישראלית ובמקום של "האחר", בתוך חלומנו. זה אחד המרכיבים בטוויית הייעוד המשותף, שיהפוך את הברית ביננו לברית חיה ופועמת. השבת הקרובה מכונה "שבת נחמו", על שם ההפטרה שעוסקת בנחמה שאחר החורבן. קידום החזון המשותף, הוא צעד חשוב בהגעה לנחמה על שברנו, שנבע משנאת חינם, ובבניית עתיד טוב ומיטיב לנו ולעולם.
