פרשת פינחס- החלפת הנהגה
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו... וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו".
התלמוד מדייק במילה "מהודך": "ונתתה מהודך עליו - ולא כל הודך, זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה". באופן פשוט מתארת הגמרא את האכזבה של הזקנים מהפער בין משה ליהושע. מי שהתרגל לראות את גודלו של משה מתאכזב עמוקות מהחלפתו על ידי יהושע שבדומה ללבנה רק מחזיר באופן חלקי את אורו של משה אותו הקפיד ללוות ולשרת כל הימים. דומה הדבר לתחושת הזקנים שראו את הבית הראשון בתפארתו ויותר התאכזבו מהפער בינו לבין הבית השני, מאשר שמחו בהקמת המקדש מחדש. אולם בספר "רוח חיים" מופיע הסבר חדשני ומרתק לפיו הם לא התביישו ביהושע, אלא התביישו בעצמם כלפי יהושע. עד עכשיו הם לא קינאו במעלתו של משה כי ראותו את הפער ביניהם כבלתי ניתן לגישור, אבל משראו שיהושע עלה לגדולה הם התביישו שלא עשו יותר עם עצמם בחיים שלהם. הרי יהושע אינו איש הא-להים כמשה, הוא גדל כאחד מהם. התמדתו, מסירותו ואומץ ליבו, הם שהביאוהו להיות מנהיג, ולו היו דורשים מעצמם יותר, גם הם היו יכולים להגיע למדרגה הזו. מהפירוש הראשון והשוואתו למקדש, ניתן ללמוד לא לבוז ולא להשוות את הטוב אל הטוב יותר ובכך להקטינו, אלא לקבל מהטוב אותו אנו פוגשים בכל מצב. מהפרוש השני נלמד להתאמץ ולהשקיע בזמן ולא להתעצל ולהתבייש ממה שיכולנו להיות, לו היינו מודעים.
