פרשת כי תצא- שכחה מבורכת
בפרשתנו מופיעה מצווה ייחודית.
כלי עבודה מרכזי בעולם המצוות, הוא מודעות ולקיחת אחריות ואילו המצווה הזו, לא יכולה להתקיים ללא שכחה וחוסר מודעות:
"כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ."
אדם שוכח ערמה קטנה (או שתיים) של שיבולים בשדה ואז הוא מצווה להניח אותם בשדה ולא לשוב לקחתם.
חז"ל הדגישו את הייחודיות הזו, בסיפור הבא(מופיע בתוספתא למסכת פאה):
מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בתוך שדיהו אמר לבנו: צא והקרב עלי פר לעולה ופר לזבחי שלמים. אמר לו: אבא, מה ראית לשמוח במצוה זו יתר מכל המצות? אמר לו: בני, כל מצות שבתורה נתן לנו הקדוש ברוך הוא לדעתינו וזו שלא לדעתינו..
ניתן לראות ייחודיות בכך שזו מצווה שענווה בצידה, היא מתרחשת בזכות זה שאתה אינך מושלם ועושה טעויות.
בניגוד למעשים מודעים, שלצד הטוב שהם פועלים בעולם, הם גם גורמים לאדם להתגאות ולנכס אותם לעצמו, כאן הטוב התרחש בזכות החולשה שלך.
ההכרה בזה שאני אנושי ועושה טעויות, היא הבנה חשובה. אחת הדרכים לשים עליה זרקור, היא בכך שמחוסר השלמות, צומח טוב בעולם. זהו מבוא מוצלח, לתובנה כללית יותר - שהעולם לא מנוהל על ידי ומי שכן מנהל אותו, יכול לכוון כך , שגם מהטעויות שלי יצמח טוב.
בפרשתנו מופיעה מצווה ייחודית.
כלי עבודה מרכזי בעולם המצוות, הוא מודעות ולקיחת אחריות ואילו המצווה הזו, לא יכולה להתקיים ללא שכחה וחוסר מודעות:
"כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ."
אדם שוכח ערמה קטנה (או שתיים) של שיבולים בשדה ואז הוא מצווה להניח אותם בשדה ולא לשוב לקחתם.
חז"ל הדגישו את הייחודיות הזו, בסיפור הבא(מופיע בתוספתא למסכת פאה):
מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בתוך שדיהו אמר לבנו: צא והקרב עלי פר לעולה ופר לזבחי שלמים. אמר לו: אבא, מה ראית לשמוח במצוה זו יתר מכל המצות? אמר לו: בני, כל מצות שבתורה נתן לנו הקדוש ברוך הוא לדעתינו וזו שלא לדעתינו..
ניתן לראות ייחודיות בכך שזו מצווה שענווה בצידה, היא מתרחשת בזכות זה שאתה אינך מושלם ועושה טעויות.
בניגוד למעשים מודעים, שלצד הטוב שהם פועלים בעולם, הם גם גורמים לאדם להתגאות ולנכס אותם לעצמו, כאן הטוב התרחש בזכות החולשה שלך.
ההכרה בזה שאני אנושי ועושה טעויות, היא הבנה חשובה. אחת הדרכים לשים עליה זרקור, היא בכך שמחוסר השלמות, צומח טוב בעולם. זהו מבוא מוצלח, לתובנה כללית יותר - שהעולם לא מנוהל על ידי ומי שכן מנהל אותו, יכול לכוון כך , שגם מהטעויות שלי יצמח טוב.
