פרשות ויקהל-פקודי ופרשת החודש- "לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם"
שתי הפרשות האחרונות של ספר שמות, אותן נקרא השבת, נראות כמשלימות זו את זו. פרשת ויקהל מתארת את העברת הציווי על המשכן לעם, התנדבותו להבאת החומרים ותחילת העשייה. השורש הבולט בה, שחוזר 14 פעמים, הוא השורש "לב", שמופיע גם בהקשר לנדיבות התרומה למשכן והמוטיבציה להיות שותף בהקמתו וגם בהקשר לחכמת הלב, שבה ניחנו העוסקים במלאכה:
"קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת...וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתו... כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה...וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלא-ל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ".
בפרשת פקודי, המתארת את ההקמה עצמה, יש ביטוי אחר שחורז את הפרשה. 15 פעמים מופיע הביטוי הוא: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה", ביטוי המבטא את הדייקנות, וההתבטלות לצו הא-לוהי.
פעמים רבות, אלו עמדות סותרות. הפעולה הליבית, משקפת מוטיבציה מוגברת, רצון חופשי וזרימה ואלו ההישמעות לצו, משקפת צייתנות, התבטלות כלפי המצווה ודיוק. מלאכת המשכן והשראת השכינה בתוכנו מבקשת מאיתנו איזון בין הקטבים. להצליח לעורר רצון עצמי, גם כשקיים ציווי, להצליח לדייק, גם כשהלב עולה על גדותיו.
אנו בימים בהם יש מקום רב להתנדבות ופתיחת הלב, לצד צורך בהקפדה והישמעות להנחיות פיקוד העורף. שנזכה, בעזרת השם, לימים טובים ובשורות טובות.
