פרשת ויגש – צדקת הדרך- מקור הכוח
פרשתנו פותחת בעמידה חסרת פשרות של יהודה מול המשנה למלך מצרים, מתוך מסירות נפש לשחרר את אחיו בנימין מפני כניסה לשבי המצרי, כמאסר על גנבת הגביע, בה הואשם.
מניין הוא שואב את הכוח לעמוד מול יוסף, כשעד עתה הוא ואחיו קבלו בהכנעה את מעשיו?
נראה שעד לשלב זה, כשיוסף פעל נגד האחים, בהאשימו אותם בריגול, בהכנסתם למאסר ובדרישה להביא את אחיהם, הם יכלו לשאת את מסכת הייסורים משום שתלו אותם בחטאם הקדמון כנגד אחיהם:
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ".
עכשיו, כשיוסף מודיע שרק בנימין ייאסר ושאר האחים יצאו לחופשי, מתקומם יהודה, ביודעו, שבנימין הוא האח היחיד שלא היה שותף בעצת האחים לפגוע ביוסף. השארתו בשבי תהיה עוול מוסרי שאי אפשר להשלים איתו.
האכזריות שבה נוהג בהם המשנה למלך, מלכדת את האחים ומאפשרת להם להתגבר על מחלוקות פנימיות כדי לצאת למלחמה כנגד האיום של השארת בנימין בשבי.
נתפלל, שנדע בעזרת השם לשאוב כוחות ולהילחם על מיגור האכזריות של אויבנו והשבת החטופים והחטופות הביתה במהרה לשלום.
